אני לא מאמינה שהגעתי עד סוף התואר! שנה וארבעה חודשים עברו,לפעמים לא הרגשתי בזמן ולפעמים עבר לי די איתי.. ללא ספק עם הרבה למידה.. פיתוח תאי חשיבה חדשים והעמקת למידה.. ניסיתי כמה שיותר שאישים הדברים המעולים שלמדנו בתואר בתחום עבודתי בבית הספר ולבחור המתאים לתלמידים שלי.
כל קורס מהקרסים השונים שלמדנו כל מרצה וכל החברים היקרים שלי לעולם לא אשכח כמה תמכו אחד בשני, כמה פרגנו,כמה עודדו אחד השני. במשך הזמן הזה עברנו ביחד אירועים משמחים כמו אירוסים,אירוסין, הריון,לידה, הצלחה והתקדמות בעבודה.. גם כן עברנו ביחד אירועים עצובים כמו מות.. במשך הדרך הקבוצה הייתה מגובשת ותמכו אחד בשני.
בהתחלה היה לי מאוד קשה ולקח לי זמן ארוך לכתוב כל פוסט, מה אני אכתוב? על איזה נושא ? לפעמים כתבתי שתיות ולפעמים עם תעיות בכתב, היום אני לא מגדירה עמי כתותחית בכתיבת פוסטים ויש לי עוד הרבה מה ללמוד אבל בכל מקרה אני מאוד שמיחה בהתקדמות הזו.
הדרך שאני בחרתי לסגור בה פוסט סיום היא השיר של פירוז ששרנו ביחד בכיתה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה