קיובן, לארי. "שוב ושוב חוזרת הרפורמה". בתוך: פישר גל וניר אריאלי ( עורכים) שינוי ושיפור במערכות חינוך. מכון ברנקו וייס, מכון אבני ראשה
המאמר דבר על השנויים שחלו במערכת החינוך שהיו פעם מתרכזים במורה המרצה מול כל הכיתה ושמים את התלמד בצד, אבל עברו שנויים שנתנו יותר חשיבות לתלמידים לשנויים בניהם והתמקדו בכל תלמיד וביכולות שלו. אך מה שניתן לראות בבתי הספר של היום, שישנם הרבה מורים לא מוכנים לתת לילד להיות במרכז ולא הולכים לפי תוכנית התקשוב הלאומית שמטרתה להתאים את מערכת החינוך למאה ה- 21 ולהבין שהילדים של היום הם לא מהדור הקודם , הם יותר סקרניים ואקטיביים ואוהבים שינויים.
ברפורמה הראשונה דברו על השוני שבין התלמידים, אי אפשר להכריח את כולם ללמוד באותה שיטה. תכנית הלמודים האקדמית התבססה על התיאוריה הזו אבל היום בת הספר שעובדים לפי תכנית התאמת מערכת החינוך למאה 21 מתבססת בילד נותנים לו החיפושיות לעבוד בשיטה הכי מתאימה לו ולדעת זה דורש מהמורים וההנהלה המון עבודה וחלק גדול מהמורים בשטח רואים בזה בזבוז זמן או עבודה מיותרת .
המאמר דבר על מדניות בית הספר האם הוא נקבע על לפי הדרישות של הסביבה או לפי מה שמערכת החינוך קובעת.
ובסוף הוא דבר על התערבות הפוליטיקה בקביעת מדיניות המערכת שכל פעם יש פוליטיקאי חדש יש לו שאיפות להיות מוצלח והכי טוב והוא רוצה להוכיח את עצמו ויוצר שינוי נוסף.
הסכמתי עם המאמר בדברים שונים בהתחלה חשבות התלמיד במערכת וכמה חשוב לדאוג לשוני ביניהם לתאים לתלמיד השטות שמתאמות לתהליך הלמידה שלו. אבל בשטח זה לו הולך כמו שתאריה וחלק מהמורים מזלזלים בשיטה הזו. אני כמורה צעירה זוכרת עצמי שהיתי בבית ספר לפעמי התקשיתי בדברם והמורה לא סם לב, הוא למד כל הכתה בשיטה אחד בלי להתייחס לתלמידם חריגם.
