עליית תנועות הסטנדרטי והמחיר שגבתה

תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבו :

בעבר החינוך היה מיועד לאליטא של החברה ולא לכלל האוכלוסייה ,זה השתנה בעידן המודרני, השינוי הזה עוררות דילמות חדשות שהיה צורך להתייחס אליהן.  כמו כיום חברה שוויונית והפסקת החינוך האיכותני ,תמיכה בהפרדה גזעית, הזרמת תקציבים בעידן של התרחבות ההשכלה. המהפכה בחינוך הזה נתן הזדמנות לכל ילד ללמוד, ולא משנה המצב סוציו אקונומיים ( נמוך ביותר או גבוה ביותר) כולם לומדים באותה צורה. זה גרם להנמכת הציונים.

התחילה המדינה לחפש פתרונות להעלאת ההישגים, הציעו  שמתוך דרכים אלו הציעו שיהיו 3 מקצועות ליבה המשותפים לכולם, מיסדו תהליכי הערכה ומדידה שדרכם טענו שזה יגרום לשיפור בחינוך.

לדעתי זאת לו פושה שההישגים של התלמידים ירדו החינוך פעם היה מנופל לרמה מסוימת מהחברה שהשקיעו בבנים מבחינה שלהם כלכלית ולימודית כי הם ראו בהם תלמידים טובים שיכולים ללמוד ולהתקדם. והתלמידים שיכולתם הלימודיות הייתה פחות לו פנו ללימודים ופנו למקצועות השונות. עם כניסת החוק שהכריח את כולם ללמוד, התחלה מערכת החינוך לגלות שיש תלמידים "חלשים" והתחלו להציע דרכים לצמצום הפער הזה בין "החלש " ל"חזק", היית מציעה להם במקום זה להציע תכניות שנותנים לכל תלמיד להתקדם, לפי היכולות שלו, לרמה ארכי גבוהה שיכול הוא עצמו להגיע.ולא צריך להשבות אותו עם תלמידים אחרים נולדו וגדלו ולמדו במצבים שונים ועם יכולות שונות אחד מהשני.

" ארגון שוק וקהילה – האסטרטגיות שינוי: מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר".

בקורס סוגיות במדיניות החינוך נחשפנו לקריאת המאמר של תומס ג'סרג'ובני " ארגון שוק וקהילה – האסטרטגיות שינוי: מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר".

המאמר הציג שלוש אסטרטגיות המקדמים כיום במטרה לחולל שינוי בבית ספר והן: ארגון, שוק וקהילה. הוא טוען שאסטרטגיית הקהילה הינה טובה להשגת שינויים עמוקים בליבת הבית ספר ולעומת זאת אסטרטגיית השוק משמשת לשינויים קצרי טווח בבית ספר. שנוי בבית ספר תלוי בסוכני השינוי והבנתם  טבען של הישויות המאורגנות הקרויות בבית ספר ואת טבע האדם עצמו. כדי שנוכל לחולל שנוי עמוק בבית ספר אנו צריכם להשתמש בכוח הבירוקרטי, אישי, השוק, המקצועי, התרבותי והדמוקרטי.

הוא מוסיף כדי שהמורה ישקיע בעבודתו הוא צריך תמורה עבור ההשקעה שלו והתמורה הזו מתבצעת בכסף שהוא מקבל.

ההצלחה בשינוי הוא מתחיל בתפיסת בית הספר " כקהילה " המבוסס על המבוסס על הנחות אופטימיות.

המאמר נגע בנקודות חשובות בחי המורה היום החלק בקשיים שהוא עבר, אין למורה היום החופש לקבוע התאמת החומר שהוא מלמד הוא מקבל חומר מוחלט בהתחלת השנה חייב לסיים אין לו חופש לתאים החומר המתאים לקהלה שהוא מלמד. מצד שני המורים עובדים במערכת שכל פעם משנה בשטות עבודה שלהם בלי לשאול אותם והם חייבים ללכת לפי התוכנית. מצד אחר התמורה הכספית היא לא מתאימה למאמץ ולדרשות שמבקשים מהם. בסוף אני אומרת שלמנהל יש השבעה גדולה על תהליך השינוי שיוערך בבית ספר.